התיישבות וחקלאות בבקעת הירדן הינם אחד לאורך הדורות

צבי אבנר- יו"ר ועדה חקלאית בקעת הירדן

התיישבות יהודית  וחקלאות בבקעת הירדן מוכרת עוד בהיסטוריה הרחוקה, מאז התקופה הכנענית. בימי בית שני ובמיוחד בתקופת החשמונאים והמלך הורדוס, נבנו אמות מים משוכללות להשקיה והחקלאים גידלו גידולי שלחין, צמחי בושם ומרפא, מטעים ובעיקר תמרים. לאחר ימי שפל בתקופה הצלבנית, התחילו בסוף התקופה העותומנית לעבד מחדש את אדמות הבקעה בהיקפים שונים עד היום.

ההתיישבות הישראלית בבקעת הירדן התחילה בשנת 1968, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, והושתתה רק על חקלאות. יישובי הבקעה הוקמו בשני גושים:בבקעה התחתונה לאורך כביש 90, ובגב ההר לאורך כביש אלון.

ראשון הוקם מושב מחולה, היום בבקעת הירדן 21 יישובים- מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים.

החקלאות החדשה בבקעת הירדן עברה במשך השנים שינויים רבים ומגוון רחב של גידולים עלה וירד, ולפעמים גרם גם למשברים כלכליים גדולים.

כ – 30% מבתי האב בבקעה עוסקים ישירות בחקלאות, כאשר עוד כ – 30% מתפרנסים משירותי עזר לחקלאים – בבתי אריזה, בבתי קירור, בחברות הובלה,ב שירותי משרד וכדו'.

ערך הייצור החקלאי של בקעת הירדן נאמד בכ – 500,000,000 שקל.

סך השטח המעובד עומד על כ – 32,000 דונם.
ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות אגרוטכניות, ליווי של הדרכה טובה ומקצועית ומערכת מו"פ עצמאית של הבקעה, הביאו לפני כ – 5 שנים ליציבות במספר ענפי גידול מרכזיים, ההולכים ומתרחבים מידי שנה.
 

 

תמרים -

ענבי מאכל -

בבקעה נטועים כ – 4000 דונם ענבי מאכל, כ – 70% מהתוצרת מופנית ליצוא, ומהווה כמחצית מיצוא הענבים ממדינת ישראל.  הזן S.B.S ((EARLY SWEET הוא הזן המבוקש ביותר כיום בשווקי היצוא, שיטת הגידול תחת כיסוי בית רשת הייחודית לזן הנ"ל, פותחה ע"י מדריכי הגידול באזור וחוקרי מו"פ בקעת הירדן.

 

פלפל -
 

הפלפל הינו ענף הירקות המרכזי בבקעה בעונת החורף והאביב,   מגוון רחב של זני פלפל עתירי יבול בכל הצבעים ובאיכות גבוהה. תקופת הגידול הארוכה של הפלפל, מביאה לעונת שיווק ארוכה של  כ – 8 חודשים בשנה (נובמבר – יוני) ברובו ליצוא, אך גם לשוק המקומי בעיקר בסתיו ובתחילת הקיץ.

תבלינים -
 

ענף התבלינים הטריים ליצוא בבקעת הירדן, משתרע על שטח של כ – 3000 דונם, מיועד כולו ליצוא ומהווה כ – 50% מסך יצוא התבלינים ממדינת ישראל. גידול התבלינים נמשך על פני כל ימות השנה, בעזרת מערכת המחקר המקומית (המו"פ ) ובשיתוף עם מדריכי הגידול , פותחו במשך השנים שיטות גידול מותאמות לקיץ החם של הבקעה, ובכך נוצר גם רצף שיווק לתקופה שבה התוצרת הישראלית היא הבלעדית בחו"ל.

על המגדלים לעמוד בתקני היצוא הגבוהים ביותר, תוך הקפדה על ניקיון מוחלט ממזיקים, שימוש מבוקר ומינימלי בחומרי הדברה, ותקן מחמיר של בתי אריזה וקירור. מיני תבלינים עיקריים: בזיל, רוקולה, מנטה (נענע), טרגון, עירית, בזיל.